|
|
פרימט רוט
21-06-07
לפני מספר שבועות התגלה
יומנה, של
רותק'ה לסקייר, בת ה14 שחיה בגטו וורשה ונספתה באושוויץ.
 כמו אנה פרנק, כתיבתה
משלבת בין המחשבות הטיפוסיות לנערה מתבגרת, לבין תגובותיה לאירועים האיומים
שהיא חוותה.
גם למלכי היה יומן. היא
כתבה אותו במשך 10 החודשים האחרונים לחיי'ה, וכמו אנה ורותק'ה, היא משלבת
בו סכום דקדקני של פעילויות יומיומיות- בבית הספר, בתנועת הנוער "עזרא",
ובחוג החליל- ביחד עם דיווח מפורט על כל פיגוע ופיגוע. כל אבדן נפש יהודי
פגעה בה אישית, או בלשון יומנה: "אני חווה את זה על בשרי". כמובן שתמיד היה
ברור לנו שמלכי היתה מיוחדת ברגישותה, בדאגתה לזולת, ובהערכתה לכל תענוג
קטן בחיי'ה הקצרים, אך היומן הזה מבהיר תכונות אלו עוד יותר.
ברגישותה הזאת אפשר היה
להבחין גם בנגינתה. בסיום כל קונצרט שלה, היו לי דמעות בעיניים. אך מלכי
לעולם לא התגאתה בכשרונה, ואף פעם לא היתה מרוצה מהופעותיה. היא כתבה: "היה
לי ממש קשה כי יותר מדי התרגשתי והידיים שלי רעדו".
עם הזמן, הכאב
והגעגועים שלנו למלכי רק מתעצמים. פשוט קשה כל-כך לחיות בלעדיה. העובדה
שהיא זכורה פה בקונסרבטוריון מדי שנה, מעניקה לנו טיפת נחמה. בעוד רבים
מאחינו שכחו כבר את שנות הטבח שהתחילו בספטמבר 2000, ומחקו את זכרונם של
מאות הילדים הקדושים כמו מלכי, שנרצחו בידי אויבינו, אן לפחות זוכרים
ומנציחים. |
to
receive Frimet and Arnold Roth's occasional published articles,
sign up for the
